קשיי יסוד בלימוד היסטוריה

ד"ר דוד שחר

קשיי יסוד בלימוד היסטוריה

הוראת היסטוריה, כמו הוראת כל מקצוע אחר, מעמידה את המורים בפני שורה של בעיות מתודיות ודידקטיות, אשר בפתרונן הנכון תלויה מידת הצלחתם בהשגת המטרות הלימודיות והחינוכיות שהם מציבים לעצמם בהוראת המקצוע. כמובן, על מנת לקרב את חומר הלימודים לתלמיד, מן ההכרח לאתר את הקשיים הקוגנטיביים שבהם הוא עלול להיתקל במהלך הלימוד, וכן את הקשיים האפקטיביים הצפויים ללומד, קשיים הנעוצים במרחק התודעתי, בפערים שבהלוך רוח והעדפות ערכיות, וכל אלה אינם מנותקים מעולם הדעת של המקצוע.

את מכלול קשיי ההוראה-למידה של ההיסטוריה ניתן למצות על פי הסיווג הבא:

א.        קשיים הכרוכים בצד הלוגי, הנובעים ממהותה של ההיסטוריה כדיסציפלינה.

ב.        קשיים הכרוכים בצד הפרוגרמטי, הנובעים מריבוי החומר שיש להקנותו לתלמיד.

ג.        קשיים הכרוכים בצד הקוגנטיבי, הנוגעים לניסיון החיים ולכושר התפיסה של התלמיד.

בהיסטוריה ניתן לראות מקצוע  שיש לו קשיים ייחודיים ומשמעותיים, שונים מאלה הקיימים ביתר המקצועות. בחלק מהמקצועות האחרים אין חלקי המקצוע תלויים זה בזה וגם אינם קשורים קשר הכרחי זה בזה. לעומתם, ההיסטוריה יוצאת מן הכלל בגלל ההמשכיות והסדר הלא-הפיך של התופעות, ומכאן טיבו של המקצוע – "המקצוע של הזמן", שאין בו מקום להפסקות, קפיצות ושינויים בסדר.

את ההיסטוריה ניתן להעריך כאחד ממקצועות הלימוד הקשים ביותר בתכנית הלימודים בבית הספר מפני שעל פי טבעה אי אפשר ללמד אותה לפי כללי הדידקטיקה הבסיסיים של סדר ההדרגה. כך, למשל, קשה לסדר את התכנים ההיסטוריים מן הקל אל הכבד כאשר הם אינם עומדים בהתאמה לחובת הסדר הכרונולוגי. אם נשים לב לתקופות שונות , נמצא שלא כל מוקדם הוא "קל", ולא כל מאוחר הוא תמיד "כבד"; ואם נחפוץ לשנות את הסדר הכרונולוגי ולהקדים מאוחר-קל למוקדם-כבד, ננתק את הקשר הפרגמטי ואת החוט של ההתפתחות, שהם הם היסוד להבנת השתלשלות המאורעות ולכל הבנה היסטורית. מטעם זה, קשה לסגל את לימוד ההיסטוריה גם אל חוק ההדרגה מן הקרוב אל הרחוק, כמו שיכול לעשות למשל מורה הגיאוגרפיה.

לפי מהותה, ההיסטוריה היא תהליך בלתי פוסק של חליפות ותמורות הקשורות ושלובות בשני המושגים "זמן" ו"מקום". כמו כן, לפי מהלך התרחשותה היא אינה רק בגדר סיפורים בודדים על תופעה מבודדת, או על אירוע זה או אחר, שהם חסרי זיקה חיצונית ופנימית, אלא שרשרת מאורעות הקשורים זה בזה ויוצאים זה מתוך זה, ולעתים אינם נראים וגלויים לעיניו של הלומד.

לימוד ההיסטוריה הוא לימוד מקיף. לפיכך מכלול רחב של היבטים ותחומים שונים בחייהם של עמים ומדינות – כלכליים, מדיניים, צבאיים, תרבותיים, דתיים, חברתיים – שלובים זה בזה וללא סינתזה של כל ההיבטים הרלבנטיים הללו, לא יתאפשר מתן משמעות לעבר ולא תתאפשר הבנתו והערכתו. מכאן יובן עד כמה מורכבים הם התהליכים ההיסטוריים לכשעצמם ועד כמה קשים לבטי ההבניה שלהם. ומכיוון שכך, רוב החומר ההיסטורי ההפשטה מרובה בו מאוד,  ומן התלמידים נדרשת לעתים מזומנות יכולת הפשטה גבוהה על מנת שיוכלו לראות ולהבין את הקשר ההדדי בין ההתפתחויות והמהלכים ההיסטוריים השונים.

ההיסטוריה היא גם ארוכה ביותר והיא "מפוזרת" מאוד במרחבי הזמן והמקום, וכך אין למעשה היסטוריה אחת אלא היסטוריות מרובות הכרוכים בחומר לימודים רב. הדבר מכביד מאוד על התלמיד המצוי, ומבחינתו של המורה יוצר בעיה פרוגרמטית באשר לבחירת התכנים שיש או ראוי להורותם.

אין מדובר בבעיות טכניות גרידא. ההיסטוריה הרי עוסקת בנושאים הרחוקים מחיי התלמידים בזמן, במקום וגם במהות, ומטפלת במאורעות שהתרחשו במסגרות חברתיות ומדיניות שאין לתלמידים מושג ברור על משמעותם. על מנת להביא את התלמידים להבנת המושגים, המאורעות והתהליכים ההיסטוריים צריך אפוא להקדיש זמן רב לכל נושא. אם כן, כיצד ניתן לעמוד בדרישות הסותרות של העמקה ושל הספק ? מבחינת היקף החומר, ברור שאי אפשר ללמד את "כל ההיסטוריה", אך מצד המטרות ומבחינת הערך החינוכי של לימוד ההיסטוריה, מן ההכרח להסתפק לפחות במבחר נאות שלא יפגום בתמונה הכללית של הרציפות ההיסטורית.

מגבלותיה של תפיסת תלמיד היא אחד הקשיים המרכזיים בלימוד ההיסטוריה, והן מחייבות התאמה לא פשוטה של חומר הלימוד לדרגת התפתחותו של התלמיד , וסדר לימוד שצריך להתחשב ביכולותיו הקוגנטיביות והריגושיות. אחד המכשולים המרכזיים הנובעים מיכולת תפיסתו של התלמיד, קשור לבעיית הקשר בין המאורעות. אין ספק לגבי חשיבותו של עקרון הסיבתיות וההסבר הסיבתי כאמצעים להבנה היסטורית ולפיתוח החשיבה, אבל התלמיד המצוי מתקשה להרחיק לראות יותר מהסיבה הקרובה הצריכה ללבוש צורה קונקרטית כדי שיבין אותה. ובגלל השגה הכרתית מוגבלת התלמיד המצוי מתקשה לעמוד על הקשר הסיבתי של המאורעות ההיסטוריים, וכל שכן מאורעות מסובכים, שבין סיבתם הראשונה ובין תולדתם האחרונה המרחק רב למדי, מרחק שורה שלמה של מאורעות חוצצים.

 גם את ממד הזמן ומושגיו מתקשה התלמיד הממוצע לתפוס. אלה נדרשים להתפתחות והשתלמות מתמדת, אולם הם נקלטים לפי עצם מהותם לאט-לאט בהכרתו של התלמיד.

חומר הלימודים בהיסטוריה ההפשטה מרובה בו מאוד, והוא כרוך במושגים רבים מתחום החברה , הכלכלה, הפוליטיקה, הצבא, התרבות ,הדת – שהם שכיחים ביותר. נטייתו של התלמיד הממוצע לחשיבה קונקרטית מצמצמת את יכולתו לעבור מפרטים למושגים, והוא מתקשה למלא את המושג (המוכלל) בתוכן קונקרטי רחב ומגוון, ולפיכך השתלבותם תדיר של מושגים בלימוד ההיסטוריה מציבה קושי מיוחד לגבי רוב התלמידים.

מה צריך לעשות בתנאים אלה? מודעות לקשיים  הבסיסיים ולמקורם היא גם נקודת המוצא להתמודדות דידקטית ופדגוגית מתאימה. מורה ההיסטוריה שלא יעמיד לפניו את בעיות היסוד בלימוד היסטוריה, בדרך כלל יתקשה להצליח בעבודתו. מודעות לפרובלמטיקה בלימוד המקצוע תובעת בהכרח לארגן את ההוראה, לכוונה למבנה הדעת של המקצוע שבמרכזו יש להעמיד את מושגי הזמן ועקרון הסיבתיות והחשיבה הסיבתית, לשקוד על מבחר מתאים של החומר הנלמד, ולקבוע את שיטות הלימוד ואת האמצעים הדידקטיים הנאותים על מנת להפוך את העניינים המופשטים למוחשיים יותר.

כעומק קשיי הלימוד של ההיסטוריה ומידת מורכבותם, כך חשיבות בחירתן של דרכי התמודדות נאותות, להשגתן וקידומן של מטרות הוראת המקצוע. אפשר לראות בדברים שהובאו ראשיתה של התייחסות ונקודת מוצא להמשך דיון, שמורי ההיסטוריה יכולים לקחת בו חלק והם מוזמנים להעלות את מחשבותיהם ולהציע מפרי ניסיונם בהוראת המקצוע.