יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) – דמות שנויה במחלוקת
לאחרונה ראה אור ספר חדש "בין יוספוס לחז"ל" מאת ורד נעם וטל
אילן בהוצאת יד יצחק בן צבי. הספר עוסק
באגדות של ימי הבית השני ובשאלות - מי לקח ממי – חז"ל מיוספוס, או שגם
חז"ל וגם יוספוס הסתמכו על טקסטים שלא שרדו?
הספר מהווה תזכורת חוזרת לתרומתו הספרותית
העצומה לחקר תקופת בית שני ולכך שכתביו הם המקור העיקרי לידע על מאתיים השנים
האחרונות של תקופת בית שני. אין עוררין ביחס לתרומתו זו של יוסף בן מתתיהו. אולם
מאידך סביב דמותו וכתביו מתקיים ויכוח מתמשך הן ביחס לאמינות כתביו והן ביחס
למוסריותו ונאמנותו , כאשר במהלך המרד הגדול ברומאים (70-66 לספה"נ) בגד בעמו
ועבר לצד הרומאי אף ששימש כמפקד המרד בגליל.
בתודעה ההיסטורית הציונית משלהי המאה ה-19,
המורדים הקנאים זכו להערכה חיובית כתנועה דתית ולאומית שהנהיגה את העם למלחמת חרות
ומהווה דוגמא ומופת לנכונות להקרבה למען תקומה מדינית. לעומת זאת, יוסף בן מתתיהו –
שלולא כתביו לא היינו יודעים דבר על הקנאים – מוקע כמי שבגד בעניין הלאומי ולא פעל
נכונה כמפקד לביצור הגליל ושנכנע לרומאים
והצטרף למחנם, ובכך מהווה דמות שלילית
ביותר – סמל לצביעות, שפלות ובגידה.
האם בצד הצללים ניתן למצוא גם אורות ביחס
אל יוסף בן מתתיהו? לעומת חריצת הדין בתודעה ההיסטורית הציונית, ניתן למצוא במקביל
גם אמביוולנטיות המקבלת ביטוי יפה ומעניין בשיר שכתב המשורר והסופר יצחק שלו.
יוספוס / יצחק שלו
הדרכים בספרי העתים
מובילות אל יוספוס.
הערות בשולי הכתוב
תאמרנה "עיין ביוספוס".
בלעדיו אין חומה ראשונה ושנייה;
אין עיר עליונה ותחתית,
אין היכל ואנטוניה
והורדוס,
ונאום אלעזר בן יאיר
הנקרא באזני נערי העולים מצדה
לאור לפידים,
- גם הוא לא היה.
ילוני כצל בחומה,
ינחני מגדל פצאל,
אל דבשת גמלא יובילני ובדרך יודפת,
בתרמיל מסעי, על גבי
- מלחמת היהודים.
כל שנה יתיצב לפני למשפט,
וידי הנשלחת לחתם גזר-דינו
ונרתעת לפתע.
מתן פסק הדין נדחה
למועד מאוחר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה